החלטה בתיק עמ"ת 56929-07-12

1. כנגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בבאר-שבע, בו ייחסה לו העוררת עבירות של שהייה בלתי חוקית והכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו. העבירות האמורות יוחסו למשיב בשל כך שנטען, כי בתקופה שבין 01.06.2012 ל-22.07.2012, שהה בשטחי המדינה ללא אישור כדין. כמו כן, נטען בכתב האישום, כי ביום 22.07.2012, בעת נעצר המשיב על ידי שוטרים, טען, כי הינו תושב טייבה, טענה שאיננה אמת.

2. עם הגשת כתב האישום, עתרה העוררת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

3. בית המשפט לא נענה לבקשה למעצר עד תום ההליכים, ושחרר את המשיב לחלופה למעצר בבית אשתו שהיא אזרחית ישראלית ומתגוררת בבאר-שבע. על כך הערר שבענייננו.

4. טוענת העוררת, כי טעה בית המשפט בהחלטתו, שכן קיים בענייננו חשש להימלטות מהדין, מאחר שתלוי ועומד מאסר על תנאי בן שישה חודשיים היה ויימצא המשיב אשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. במהלך הדיון, התברר, כי המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד המשיב, הינו של חודשיים בלבד.

עוד טענה העוררת, כי אין ליתן אמון במשיב, כיוון שהציג עצמו כמי שמתגורר ביישוב טייבה, טענה שאיננה אמת. על כך השיב ב"כ המשיב, כי בעבר אכן מרשו התגורר באותו יישוב.

טענה נוספת אותה העלתה העוררת, הייתה, כי המשיב עושה דין לעצמו, שכן בג"צ הורה לו עוד בשנת 2011 לעזוב את שטחי המדינה, וכן נטען, כי אין להורות על מעצר בית בשטחי המדינה כאשר עצם השהות בשטחי המדינה הינה בלתי חוקית.

5. ב"כ המשיב המציא פסיקה (בש"פ 1543/12, בש"פ 2628/12, בש"פ 8381/09) ממנה עולה, כי במקרים אחרים בהם היו מעורבים שוהים בלתי חוקיים, ואף נעברו על ידם עבירות נוספות, הורה בית המשפט על שחרורם לחלופה למעצר בשטחי המדינה.

מכלול הנסיבות אשר נפרשו על ידי הסנגור המלומד, היינו, שבני משפחה נוספים של המשיב , אביו וחלק מאחיו חיים במדינה, העובדה שהמאסר על תנאי הינו של חודשיים ולא של שישה חודשים, והטענה בדבר חשש ממעבר לשטחי הרשות - נטען, כי עניינו של המשיב נמצא כעת בדיון בועדת המאוימים - כל אלה מצדיקים הותרת ההחלטה נשוא הערר על כנה.

6. אשר על כן, הערר נדחה.

<#9#>

ניתנה והודעה היום י"ב אב תשע"ב, 31/07/2012 במעמד הנוכחים.